בתור בלוגר סקירות ותיק (ויש שיאמרו חובב מזג אוויר קיצוני), יצא לי ללבוש, למדוד, לבחון ולהזיע בתוך כל סוג בגד שעמד למבחן זמן ורוח. ויש בגד אחד – סוג של גביע קדוש אם תרצו – שתמיד גרם לי להרים גבה: בגדי שיט. כלומר, אני לא בדיוק שייט. גם לא דייג. לפעמים אני שותה מים מינרליים עם פלח לימון ומרגיש ימי, אבל שם זה נגמר.
אבל אז הגיע israel gill, מותג עם וייב ימי ופרקטיקה שמפתיעה אפילו חובבי קרקע יבשה כמוני. אמרתי לעצמי: נו טוב, בוא נבדוק. מקסימום אראה כמו מלח בדימוס. מקסימום אקבל הרטבת חושים חיובית.
הפריט הראשון שנחת אצלי היה מעיל קל משקל. נראה תמים, כמעט מתנצל, אבל ברגע שיצאתי איתו לבוקר חורפי עם רוחות שמזכירות לי למה אני שונא את ינואר – הבנתי שזה לא עוד מעיל. יש שם חומר שמרגיש כמו קסם – עמיד למים אבל לא גורם לך להזיע כמו בטיול שנתי, גמיש בלי להתנדנד, ואיכשהו גרם לי להרגיש כאילו אני בדרך לסירה, גם כשבסך הכל הייתי בדרך לדואר.
אחר כך הגיע הכובע. תראו, אני אדם שלא חובש כובעים. הכובע ואני לא חברים. אבל יש משהו בכובע של גִיל שגרם לי לשכוח את זה. אולי זה העובדה שהוא קליל, נושם, ולא נותן לשמש לטגן לי את הקרקפת, ואולי זה פשוט כי הוא עושה לי צל גם על הדימוי העצמי. כל מקרה – לבשתי. אהבתי. נשארתי איתו אפילו בתוך הבית. אפילו כשהשמש כבר שקעה.
הפריט שהכריע אותי סופית? זוג מכנסיים קצרות. אני יודע, זה נשמע פשוט, אבל בתוך הפשטות מסתתרת התחכמות: כיסים בדיוק איפה שצריך, בד שמתייבש לפני שהבנת שנרטבת, וגזרה שלא גורמת לך להיראות כמו מדריך בבריכת קיץ. המכנסיים האלה עברו איתי טיול, שפשוף בחול, והתייבשות על הספה – ושרדו את כולם בלי לנטוש.
אני לא אטעה ואגיד לכם שהפכתי לשייט. אני עדיין לא יודע לקשור חבל או לומר “קדמת הספינה” בלי לגגל קודם. אבל מה שכן – בגדים של israel gill גרמו לי להרגיש מוכן להרפתקה, גם אם ההרפתקה היא פשוט לצאת מהבית בגשם מבלי להתפרק.
האם זה הופך אותי למבין באופנה ימית? כנראה שלא. האם אני מרגיש קצת יותר קפטן של החיים שלי? דווקא כן.
אז אם אתם גם לא שייטים אבל מעריכים בגדים שלא מבזבזים את הזמן שלכם – תנו לגיל צ'אנס. מקסימום תרגישו שאתם בדרך למרינה. מינימום תישארו יבשים.