יש דברים בחיים שאתה חושב שאתה מכיר – כמו הקפה של הבוקר שלך, הדרך לעבודה, או היכולת שלך להגיד “אני לא צריך עוד תיק”. ואז מגיע הרגע הזה שבו אתה מחזיק בפעם הראשונה תיק של furla ישראל, והאמת? זה רגע ששובר את כל ההגנות שבנית לעצמך.
הכרתי את המותג במקרה, בהפסקת צהריים שגרתית. חברה מהעבודה נכנסה עם תיק חדש, מונח אצלה על השולחן כמו תכשיט יקר. היא לא אמרה כלום, פשוט ישבה. אני, בתור אחת שחושבת שראתה כבר הכל בעולם התיקים, מצאתי את עצמי בוחנת כל תפר, כל רוכסן, ואפילו את הצל של הידית על השולחן. משהו שם היה שונה – לא מוגזם, לא מתאמץ, פשוט נכון.
כשנגעתי בחומר, הרגשתי את זה מיד – מרקם שמרגיש כאילו הוא נבנה בשביל לשרוד שנים, אבל גם מספיק רך כדי להרגיש בבית. כאילו יש בו את השילוב הזה בין עמידות לחום אנושי, כמו חיבוק שאתה לא רוצה שייגמר. והצבעים? לא עוד שחור-לבן שראית בכל מקום. זו הייתה פלטת גוונים שגורמת לך להרגיש שגילית שפה חדשה.
אחרי שבוע נשברתי. הלכתי לבדוק בעצמי את החנות. זה לא היה "מסע קניות" – זה היה כמו לפגוש חבר ותיק שלא ראית שנים. בכל מדף היה סיפור אחר: אחד על ערב בעיר, אחד על טיסה ספונטנית, אחד על בוקר חורפי שבו אתה צריך רק תיק שירים לך את מצב הרוח. אפילו הרוכסנים נפתחו ונסגרו בקלות כזו, כאילו הם יודעים מראש מה אתה צריך.
הקנייה שלי לא הייתה מתוכננת, אבל גם לא הייתה חרטה. מהרגע שיצאתי עם התיק, הרגשתי שמשהו בתדמית שלי השתנה. אנשים התחילו לשים לב לפרטים – לא רק לבגדים שלי, אלא גם לאיך אני מחזיקה את עצמי. לא מדובר כאן ב"מותג יוקרתי" במובן הקר, אלא בתחושה שהעולם שם לב אליך בדרך אחרת.
השיא היה באירוע משפחתי, כשדודה שלי, שתמיד יש לה מה להגיד על הכל, עצרה ואמרה: "התיק הזה… זה בדיוק את". וזה הרגע שבו הבנתי – Furla לא מנסה לשנות אותך, היא פשוט מחזקת את מה שכבר שם.
עכשיו, בכל פעם שאני יוצאת מהבית, אני בוחרת את התיק שלי כמו שאחרים בוחרים שיר שיפתח להם את היום. הוא לא רק אקססורי, הוא חלק מהשפה שלי. ואני? אני רק מחכה לרגע שמישהו ישאל מאיפה הוא – ואז לחייך, כי אני יודעת שאי אפשר באמת להסביר את זה עד שמרגישים.